אחד מהאלבומים הכי טובים שיצאו השנה הוא J.VIEWZ- RIVERS AND HOMES
אני בדרך כלל לא כותב על אלבום כזה או אחר אבל הפעם אחרוג ממנהגי.
היצירה של יונתן דגן היא בעיני יצירת מופת. פשוט יצירת מופת.
ההיכרות שלי עם J.VIEWZ התחילה כמה חודשים לאחר יציאת אלבומה הראשון MUSE BREAKS בהתחלה ששמעתי את האלבום אהבתי אותו מאד. וכשהצגתי אותו בפני חבריי אמרתי להם שחבל שאין מוזיקה כזאת בארץ, חבל שאין יוצרים ישראלים שעושים מוזיקה כ"כ אינטליגנטית ומעניינת.
כשהתברר לי שמדובר בהרכב ישראלי, גם אם פועל מניו יורק הייתי המום ומבסוט כאחד, אולי יש תקווה ואולי יש עוד הרכבים ישראלים שיוצרים מוזיקה כזאת מעניינת ומטריפה.
האלבום האחרון של דגן הוא פשוט יצירה מושלמת בעיני והוא ערוך ומוגש כמו ארוחת גורמה. לדעתי דגן ערך אותו בכישרון שלא נופל מ- DARK SIDE OF THE MOON או ABBEY RD.
תגידו שהשתגעתי, יכול להיות אבל זה מה שאני חושב ומרגיש כשאני שומע אותו בלופים בשנה האחרונה כמעט מידי יום.
הוא מתחיל במנות פתיחה טעימות במיוחד ומעוררות תיאבון ממשיך במנות עיקריות מלוות ביין משובח, לאחר מכן מוגשים הקינוחים ולבסוף מנת פרידה מושלמת עם טעם של עוד.
באלבום הזה יש את כל מה שאני אוהב במוזיקה, גם הרמוניות קוליות, מוטיבים חוזרים ומודולציות, גם משחקי תופים, גם אלקטרוניקה ברמה הכי גבוהה, גם נגיעות של רוק, גם אייטיז, שירה משובחת של כל המשתתפים, סאונד משובח שמגביר את המוזיקה ומחליש את השירה כמו שאני אוהב וגם פזמונים ללא שירה שבעיני הם חובה כמעט בכל שיר שנועד לרגש.
לא פחות חשוב, יש באלבום המון טבע, חלל, ים, שמים, עננים והמון המון אהבה.
כל אלה יוצרים תמהיל משובח של קונספט מופלא.
R&H מתחיל כמו אלבומים מעטים מאד אחרים שכבר בצליל הראשון שלהם אתה יודע שאתה עומד בפני יצירה מדהימה. אלבומים נוספים כאלה הם KID A, NEVERMIND, אביתר בנאי הראשון, כשהגיטרה מנסרת את הלילה ועוד כמה אלבומים אחרים.
התחלת האלבום מאד במבטיחה והשיר הראשון הוא מנת פתיחה מצויינת. גם בהופעות הלהקה מתחילה עם השיר הזה ומכניסה את כולם לאווירה ששייכת רק ל-R&H אחריה מיד מגיע SALTY AIR שיר מצויין שממש מאפשר להריח את ריח הים המלוח בנחיריים.
השיר הבא Wht U Hv for the Sun קצת יותר מקפיץ אך עם זאת עדיין סוג של צ'יל.
אחריו עוברים לשלב המנות העיקריות, Prelude ו- Oh, Something's Quiet מיד אחריו שנותנים ביטוי נוסף לסאונד המשובח והתחלת המוטיבים שיחזרו בהמשך ע"י מערבולות של אלקטרוניקה.
Meantime (Little Notes) הממוחזר והמשופר מהאלבום הראשון מבוצע באופן מתקדם ובשל יותר מבאלבום הראשון והוא שודרג כך שיתאים לאווירה הטבעית חללית שבאלבום.
This City Means No Love מכניס אותנו לאווירה הרוקיסטית ג'אזית עם ארסנל של כלי נגינה רבים הכוללים כלי נשיפה ועיבוד מצויין.
Building a Home הוא שילוב של הומאז לשנות השמונים עם חוויה של שנות האלפיים, יצירה מדהימה שמכינה אותנו לשלב הקינוחים.
Far Too Close שיונתן תמיד מקדיש בהופעות לפיל קולינס הוא שיר מצויין עם אלקטרוניקה וסאונדים מדהימים, מלאכת מחשבת של טכניקה, כישרון ומוזיקאליות יוצאת מן הכלל. בכל שלב ושלב בשיר הזה בקודמיו ובאלה שאחריו כל קליד, כל נגיעת אלקטרו, כל ביט וכל טון פשוט יושבים ומתמזגים בצורה מושלמת. הכל בטוב טעם והכל בדיוק במידה ובכמות.
מה שמכין אותנו לקינוח העיקרי, לשיר אולי הכי טוב ביצירה: Come Back Down ממתק פשוט ומצויין. כל מילה נוספת עליו מיותרת.
לסיום ולמנת ה"טעם של עוד" מגיש לנו דגן את: About the Sea שכמה שתשמעו אותו יותר תבינו שהוא מסכם בצורה מופלאה את כל האלבום, את הסאונדים, את מערבולות הקלידים וההמונד והסיום בפייד האוט ארוך ומתסכל שאומר שצריך להיפרד.
עיצוב האלבום מועמד לפרס הגראמי אפילו שאת העטיפה עיצב דגן בעצמו ללא הכשרה פורמאלית בעיצוב והדבר כנראה יביא ללהקה הכרה בינ"ל גדולה יותר גם בתחום המוזיקאלי.
האלבום הזה הוא חובה בכל בית מבלי להגזים הוא מקסים ומושלם. ניכר כי הוא נוצר עם המון האהבה ולא פלא כי הוא נוצר במשך שנה שלמה ב- WORK IN PROGRES כך שלדגן היה זמן רב לבשל את הארוחה הזו. עם המון טעמים ותבלינים, ריחות וצלילים, נחלים ובתים.
אני בדרך כלל לא כותב על אלבום כזה או אחר אבל הפעם אחרוג ממנהגי.
היצירה של יונתן דגן היא בעיני יצירת מופת. פשוט יצירת מופת.
ההיכרות שלי עם J.VIEWZ התחילה כמה חודשים לאחר יציאת אלבומה הראשון MUSE BREAKS בהתחלה ששמעתי את האלבום אהבתי אותו מאד. וכשהצגתי אותו בפני חבריי אמרתי להם שחבל שאין מוזיקה כזאת בארץ, חבל שאין יוצרים ישראלים שעושים מוזיקה כ"כ אינטליגנטית ומעניינת.
כשהתברר לי שמדובר בהרכב ישראלי, גם אם פועל מניו יורק הייתי המום ומבסוט כאחד, אולי יש תקווה ואולי יש עוד הרכבים ישראלים שיוצרים מוזיקה כזאת מעניינת ומטריפה.
האלבום האחרון של דגן הוא פשוט יצירה מושלמת בעיני והוא ערוך ומוגש כמו ארוחת גורמה. לדעתי דגן ערך אותו בכישרון שלא נופל מ- DARK SIDE OF THE MOON או ABBEY RD.
תגידו שהשתגעתי, יכול להיות אבל זה מה שאני חושב ומרגיש כשאני שומע אותו בלופים בשנה האחרונה כמעט מידי יום.
הוא מתחיל במנות פתיחה טעימות במיוחד ומעוררות תיאבון ממשיך במנות עיקריות מלוות ביין משובח, לאחר מכן מוגשים הקינוחים ולבסוף מנת פרידה מושלמת עם טעם של עוד.
באלבום הזה יש את כל מה שאני אוהב במוזיקה, גם הרמוניות קוליות, מוטיבים חוזרים ומודולציות, גם משחקי תופים, גם אלקטרוניקה ברמה הכי גבוהה, גם נגיעות של רוק, גם אייטיז, שירה משובחת של כל המשתתפים, סאונד משובח שמגביר את המוזיקה ומחליש את השירה כמו שאני אוהב וגם פזמונים ללא שירה שבעיני הם חובה כמעט בכל שיר שנועד לרגש.
לא פחות חשוב, יש באלבום המון טבע, חלל, ים, שמים, עננים והמון המון אהבה.
כל אלה יוצרים תמהיל משובח של קונספט מופלא.
R&H מתחיל כמו אלבומים מעטים מאד אחרים שכבר בצליל הראשון שלהם אתה יודע שאתה עומד בפני יצירה מדהימה. אלבומים נוספים כאלה הם KID A, NEVERMIND, אביתר בנאי הראשון, כשהגיטרה מנסרת את הלילה ועוד כמה אלבומים אחרים.
התחלת האלבום מאד במבטיחה והשיר הראשון הוא מנת פתיחה מצויינת. גם בהופעות הלהקה מתחילה עם השיר הזה ומכניסה את כולם לאווירה ששייכת רק ל-R&H אחריה מיד מגיע SALTY AIR שיר מצויין שממש מאפשר להריח את ריח הים המלוח בנחיריים.
השיר הבא Wht U Hv for the Sun קצת יותר מקפיץ אך עם זאת עדיין סוג של צ'יל.
אחריו עוברים לשלב המנות העיקריות, Prelude ו- Oh, Something's Quiet מיד אחריו שנותנים ביטוי נוסף לסאונד המשובח והתחלת המוטיבים שיחזרו בהמשך ע"י מערבולות של אלקטרוניקה.
Meantime (Little Notes) הממוחזר והמשופר מהאלבום הראשון מבוצע באופן מתקדם ובשל יותר מבאלבום הראשון והוא שודרג כך שיתאים לאווירה הטבעית חללית שבאלבום.
This City Means No Love מכניס אותנו לאווירה הרוקיסטית ג'אזית עם ארסנל של כלי נגינה רבים הכוללים כלי נשיפה ועיבוד מצויין.
Building a Home הוא שילוב של הומאז לשנות השמונים עם חוויה של שנות האלפיים, יצירה מדהימה שמכינה אותנו לשלב הקינוחים.
Far Too Close שיונתן תמיד מקדיש בהופעות לפיל קולינס הוא שיר מצויין עם אלקטרוניקה וסאונדים מדהימים, מלאכת מחשבת של טכניקה, כישרון ומוזיקאליות יוצאת מן הכלל. בכל שלב ושלב בשיר הזה בקודמיו ובאלה שאחריו כל קליד, כל נגיעת אלקטרו, כל ביט וכל טון פשוט יושבים ומתמזגים בצורה מושלמת. הכל בטוב טעם והכל בדיוק במידה ובכמות.
מה שמכין אותנו לקינוח העיקרי, לשיר אולי הכי טוב ביצירה: Come Back Down ממתק פשוט ומצויין. כל מילה נוספת עליו מיותרת.
לסיום ולמנת ה"טעם של עוד" מגיש לנו דגן את: About the Sea שכמה שתשמעו אותו יותר תבינו שהוא מסכם בצורה מופלאה את כל האלבום, את הסאונדים, את מערבולות הקלידים וההמונד והסיום בפייד האוט ארוך ומתסכל שאומר שצריך להיפרד.
עיצוב האלבום מועמד לפרס הגראמי אפילו שאת העטיפה עיצב דגן בעצמו ללא הכשרה פורמאלית בעיצוב והדבר כנראה יביא ללהקה הכרה בינ"ל גדולה יותר גם בתחום המוזיקאלי.
האלבום הזה הוא חובה בכל בית מבלי להגזים הוא מקסים ומושלם. ניכר כי הוא נוצר עם המון האהבה ולא פלא כי הוא נוצר במשך שנה שלמה ב- WORK IN PROGRES כך שלדגן היה זמן רב לבשל את הארוחה הזו. עם המון טעמים ותבלינים, ריחות וצלילים, נחלים ובתים.
